בואו ותהיו אוהדים שלנו בפייסבוק, לחצו על כפתור become a fan! תודה רבה לכם

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

לכל מי שיש ילד יקר ואהוב בסביבתו, ובפרט למי שמכיר ילד אוטיסט!

10.2.2010

חזרתי עכשיו מבית חייל האוויר בהרצליה.
ענבל רווח, חברה שלי החדשה, הזמינה אותי להיות נוכחת ב"ערב חגיגי לקוד האוטיזם". אין לי קשר לאוטיזם, ועל הקוד שמעתי קצת לפני כן אבל לא לעומק. אבל ענבל הציעה, ונשמע לי טוב, ומשהו קרא לי להגיע.
זוהי אחת ההחלטות המבורכות שעשיתי בחיים, כי במה ובמי שאני צפיתי שם, אני מרגישה ששינו לי את מסלול החיים.
צפיתי ב 7 זוגות הורים, שבמהלך 9 החודשים האחרונים, עברו מהפך במשפחה שלהם  שהוא נס ופלא ברמות אחרות. מבחינתי נס ברמת קריעת ים סוף. כזה שעד היום האמונה שלי החזיקה בו, אבל עוד לא הייתי עדה במו עיניי. (חייבים להכניס את זה גם ל"הגדת לבנך")
הקרינו על המסך הגדול סרט על התהליך שעברו 7 זוגות שהם הורים לילד שמאובחן בספקטרום האוטיסטי. אתם יודעים? עם הצרחות, והזזת הרהיטים, והתקפות של בכי בנות שעה וחצי כמה פעמים ביום, ושתיקה. שתיקה רועמת שלא מאפשרת להורים הנפלאים והאוהבים הללו אפילו להרגיש או להבין על מה ולמה היא. ואם בכלל יש שם משהו או מישהו בפנים בכלל.
הסרט הראה את ההתנהגות הזו של הילדים בתחילת הדרך. כבר בשלב הזה ענבל ואני יצרנו שלוליות סביבנו, של בכי קורע לב, במושבים של בית חיל האוויר. 
הילדים יפים!, לבושים בבגדים של ילדים רגילים, יש להם בבית משחקים של ילדים רגילים, ויש להם גם הורים. כמוני כמוכם. רגילים. עם חברים, עם משפחה, עם התלבטויות של פרנסה וזוגיות. אבל גם עם חור בכיס (חלקם נאלצו לוותר על הבית שלהם) בעקבות ניסיונות כה רבים של שיטות טיפול שונות ומשונות. ויותר מכל – עם חור בלב.ומדובר פה בהורים נאמנים ואמיצים מאד. כאלה שמוכנים לעשות הכל. 
אחד האבות תיאר: "זה כאילו ששמו לך לבנה במרכז הסלון. שבמשך 3 שנים לא זזה. והיא עקשנית. ואתה מנסה לדחוף, להזיז, להשתולל, להתחנן. והיא לא זזה. והיא עקשנית. ואין לך מה לעשות בנידון. ניסית הכל. ופתאום, ביום בהיר אחד, היא עושה מ"מ של גמישות! והמ"מ הזה, הוא פשוט כל כך המון בשבילנו"
7 זוגות ההורים הללו הצטרפו למהלך של קוד האוטיזם, בהנחיית רונית גלפו, שפתחה לפני כן את "הקוד" . אני לא רוצה לתאר מהו כדי לא לחטוא בתאור לא נכון, אבל במשך 9 חודשים, ההורים הללו היו בקשר יום יומי עם רונית, דרך תכנת מחשב ועשו עבודה על.... עצמם!!!!!!!
ופה טמון הפלא והנס. ככל שההורים התקדמו והתמסרו לעבודה על עצמם, הם בעצם נענו לבשורה שילדיהם האוטיסטים הגיעו לפה כדי לבשר.
רונית טוענת שהילדים האוטיסטים הם חיל חלוץ. הם קוראים ל"זמן ביחד". עד כמה שהדבר מנוגד לכל הגיון לכאורה, כי הרי הם לא מתקשרים רגשות, ולא מחשבות, והם משתלטים על כל צלחת העוגיות שכל בני המשפחה מקבלים... אבל כן, מסתבר שיש מפתח לליבם.
מסתבר שככל שההורים מרפאים בתודעה של עצמם משהו, בהנחיית רונית, הילדים הסופר רגישים הללו מתחילים לשנות התנהגות. כל הילדים, בטווח של 6-8 שבועות מתחילת התהליך התחילו להגיד הברות, שלאט לאט הצטרפו למילים, ואח"כ למשפטים.
אני צפיתי בהמשך התיעוד של התהליך, בהורים והילדים הללו משחקים יחד!
ראיתי אח אוטיסט ואחות שמדגדגדים אחד את השניה. והאחות אומרת:"אני רוצה להתחתן איתו". כל כך כיף להם ביחד עכשיו.  ואח במשפחה אחרת מבקש מאחיו חיבוק ו... מקבל!
כמעט כל הילדים הללו כבר אמרו להורים שלהם:אני אוהב אותך!!!!
הם מתגלים כרגישים ברמות מעל הממוצע, עוזרים במטלות הבית, מבקשים סליחה! כשילד אחר במצוקה, הם הראשונים לבוא ולעזור.
אחד אחד עלו לבמה הזוגות הללו, ועוד זוג נוסף שכבר 15 חודשים בתהליך, וסיפרו בקול רועד על השינויים מרחיקי הלכת שהילדים שלהם עברו. 
חלק מהילדים כבר משולבים במסגרות חינוך רגילות, עם פרגון גדול מאד מהמערכת.
אני לא יודעת אם מילותיי מצליחות להעביר אפילו מעט מההתרגשות שחוויתי בערב הזה. הרגשתי כאילו הייתי במעמד שבו הכריזו על כך שהעולם הוא לא שטוח בפעם הראשונה. 
הייתי גאה ונרגשת מול אחיי בני האדם, גם בלי שאכיר את החוייה על בשרי. כי היה כאן סיפור של ערבות הדדית שההורים גילו שהילד שלהם בא ללמד אותם, וערבות הדדית זה גם כולל אותי, ואתכם.
התפעלתי מרונית גלפו, מהאומץ שלה לחשוף את הדרך הזו שלה, כשהיא בעצם מנוגדת לכל הגיון כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.
ראיתי אומץ, וראיתי הצלחה. וראיתי נס, למעשה 8 ניסים מאד מאד גדולים בחיים של 8 משפחות על פני כדור הארץ, שאני בטוחה שהן רק ההתחלה של דרך שנפתחה ונסללת כרגע בארץ ובעולם.
הסיפור הזה נותן כח, ותקווה ,ואומץ, ומחזק לשנות בתוכנו את מה שעוד לא עבר ריפוי אצל היקרים לנו לטובתם ולטובת העולם כולו.
איזה כיף שיש חברות חדשות, ושהלכתי בלי לשאול הרבה שאלות.
תודה!

הילה ארי בוסתן

יום ראשון, 7 בפברואר 2010

הספה האדומה

היום מגיעה אלינו הספה האדומה!!!
בראש השנה האחרון אירחנו בבית שלנו את המשפחה המורחבת (כולל חברים שהם על תקן משפחה) והיה לנו מאד מרגש לאור העובדה ששנה קודם נדדנו בין בתים. פתאום הערכנו את העובדה שיש לנו שוב בית משלנו, ושיש באפשרותינו לארח ולברך ולהתברך באהבה הזאת.
אז הכרזנו, שתהיה פה תוך כמה זמן ספה אדומה ושהם מוזמנים להתארח.
הספה האדומה מסמלת בריאת מציאות, מסמלת אירוח, מסמלת את זה שגדלנו, ואת זה שיש לנו סבלנות.
ומאז שהזמנו אותה לקח עוד חודש עד שהמפעל ייצר אותה.
כך שעם הרבה ציפיה, אני מתרגשת שחן המוביל יביא אותה בשלום, ושיהיה לה כיף אצלנו, ושישבו עליה סיפורים מרגשים ומשמחים.
ויבורך גם הצבע האדום והאיכויות שהוא מביא איתו!!!
(אני שומעת את רעש הרברס מלמטה. אולי הם הגיעו)
יום טוב.
הילה

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

איזה עושר של מקומות לכתוב בהם

אז היום מצאתי את עצמי נכנסת לחשבון הבלוגר שלי שהוקם מזמן, ומגלה שהנה, יש לי עוד מקום לכתוב בו. 
עדיין מנסה להבין איך מחלקים את התכנים במקומות השונים: האתר, פייסבוק, פה, ועוד. 
לא בא לי לחזור על עצמי, אוהבת גיוון.
אז מה מהדברים שיש לי להגיד יהיה שייך לפה?
אצטרך עוד לבדוק עם עצמי.
בינתיים, מרגישה שקורה פה משהו חדש. נפתח עוד קשר לעולם.
וזה נפלא!
אז מקווה שהתכנים שלי ימצאו אתכם מעוניינים
שלכם,
הילה ארי בוסתן
מכשפה טובה